החלטה בתיק עע"ם 9207/12

           לפניי בקשה לצו ביניים למניעת הרחקתה של המבקשת 4 (להלן: המבקשת) מישראל ולמניעת חילוט ערבות כספית בסך של 60,000 ש"ח, שהופקדה להבטחת יציאתה מישראל, עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופטת ד' מינץ) בעת"מ 28668-09-12 מיום 3.12.2012.

1.        המבקשת, אזרחית הפיליפינים, נכנסה לישראל בשנת 1996 באשרה לעבודה בענף הסיעוד. בין השנים 1996-2007 עבדה המבקשת אצל המבקשים 2-3 וטיפלה בבנם המבקש 1, הסובל מאוטיזם, שהינו כיום בן 32 (להלן: המבקש). יצויין כי המבקש  החזיק בהיתר להעסקת עובד זר בענף הסיעוד נוכח מצבו הרפואי, וזאת מכוח סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים). תוקפו של היתר זה פג בחודש יוני 2007, עם מעברו של המבקש להתגורר בהוסטל סיעודי. משפג היתר ההעסקה של המבקש בשנת 2007, לא הוארך רישיון העבודה של המבקשת בהתאם. המבקשת המשיכה לעבוד בבית הוריו של המבקש, המבקשים 2 ו-3 (להלן: ההורים), בלא רישיון כדין, עד ליום 29.11.2011, אז נעצרה בגין שהייה שלא כדין בישראל, והוצאו נגדה צו הרחקה וצו משמורת.

2.        ביום 7.12.2011 הגישו המבקשים עתירה לביטול הצווים שהוצאו נגד המבקשת ולחידוש ההיתר להעסקתה (להלן: העתירה הראשונה). בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט נ' סולברג) מיום 4.1.12 ניתן תוקף להסכמת הצדדים, כך שהמשיב ידון בבקשה מעודכנת למתן היתר העסקה למבקשים ולהמשך שהייתה של המבקשת בארץ. כן הוחלט על שחרור המבקשת ממשמורת, בכפוף להפקדת ערבויות כספיות. ביום 2.2.2012, בהתאם להסכמה האמורה ולאחר דיון בוועדה המייעצת, הודע למבקשים כי הוחלט לאמץ את המלצת הוועדה המייעצת לדחות את בקשתם. זאת, מהטעם שהמבקש שוהה במוסד טיפולי במהלך ימות השבוע, ולא קיימות בעניינו נסיבות המצדיקות חריגה מהנוהל לפיו לא יינתן היתר להעסקת עובד זר במשרה חלקית. כן צוינה עובדת שהייתה של המבקשת 4 בישראל שלא כדין משך כארבע שנים (באותה עת). יחד עם זאת, הוחלט לתת למבקשת, לפנים משורת הדין, ארכה בת שלושה חודשים לצורך התארגנות ופרידה, כמו-גם לשם מציאת חלופה בדמות עובד ישראלי. בקשה נוספת שהגישו המבקשים לממונה לפי חוק עובדים זרים להמשך העסקת המבקשת, בשל הקושי באיתור עובד ישראלי חלופי, נדחתה וניתנו למבקשים ארכות נוספות, לפנים משורת הדין, האחרונה מביניהן הייתה עד ליום 27.9.2012.

3.        העתירה הנוכחית הוגשה ביום 11.9.2012, ובצידה בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתה של המבקשת והשמתה במשמורת. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' מינץ), אולם החלטה זו נהפכה בערעור שהוגש לבית משפט זה, לאחר שאושרה בקשת רשות ערעור, בפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן מיום 20.11.2012. בפסק דין זה נקבע כי בנסיבות העניין, מאזן הנוחות נוטה לטובת שימור המצב הקיים עד להכרעה בעתירה, וזאת לנוכח מצבו של המבקש והעובדה כי עזיבתה של המבקשת, מבלי שנמצא והוכשר מטפל חלופי, עלולה לגרום להתדרדרות במצבו.

4.        העתירה נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.12.2012. בפסק הדין נקבע כי על פי קריטריונים למתן היתר העסקה של רשות האוכלוסין וההגירה, היתרים להעסקת עובדים בענף הסיעוד יינתנו רק במקרים בהם המטופל זקוק לסיוע ברוב שעות היממה, ולא יינתן היתר למטופל השוהה במוסד. מאחר שהמבקש מתגורר במהלך השבוע בהוסטל וחוזר לבית הוריו בסופי שבוע בלבד, אין הוא עומד בתנאים לקבלת ההיתר כאמור. כמו-כן צויין כי היתר זה מהווה תנאי סף לתחולת הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) ולמתן אשרת עבודה וישיבה למבקשת. בהיעדרו, לא יינתנו רישיון עבודה ושהייה למבקשת גם אם היא עומדת בתנאים למתן רישיון מכוח החוק. עוד קבע בית המשפט כי על אף הקשיים הכרוכים במציאת עובד ישראלי שיטפל במבקש, אין לומר שאפשרות זו אינה ניתנת למימוש. על בסיס האמור קבע בית המשפט כי בהחלטת המשיב לסרב לבקשת המבקשים לא נפל פגם המצדיק את התערבותו.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור ובצידו בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתה של המבקשת, כמו-גם למניעת חילוט הערבות הכספית שהופקדה להבטחת יציאתה מישראל. הכל עד להכרעה בערעור. זוהי הבקשה שלפניי.

5.        המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור גבוהים, ולו בשל הקושי הרב במציאת חלופות במקרים מעין אלו. לשיטתם, עניינם מצביע על היעדרו של כוח אדם סיעודי ישראלי מתאים, ומהווה דוגמא מובהקת למצוקה הנגרמת כתוצאה מאי-מתן היתרי העסקה לעובדים זרים במשרה חלקית. כמו-כן נטען כי מדיניות זו יוצרת מציאות שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הכניסה לישראל ועם כוונת המחוקק באשר  למתן רישיונות עבודה במקרים חריגים כמו המקרה הנוכחי, כאשר תיגרם למטופל פגיעה קשה בשל הרחקת המטפל או בהתקיימם של טעמים הומניטאריים למניעת ההרחקה. נטען כי אם לא יינתן הצו המבוקש, הדבר יחרוץ את דין הערעור להידחות בשל הפגיעה הקשה הצפויה להיגרם למבקש עם עזיבתה של המבקשת את הארץ, גם אם לזמן מוגבל. המבקשים הביעו חשש מפני הידרדרות במצבו של המבקש, עד כדי סכנה לחייו. הם מבקשים לבסס חשש זה על חוות דעת אנשי מקצוע המלמדות על ההשפעה הקריטית שיש לנוכחות המבקשת בחייו של המבקש, על מצבו הבריאותי.

6.        המשיב טוען כי סיכויי הערעור הם נמוכים ביותר, משלא הוצגה על ידי המבקשים כל עילה להתערבות שיפוטית במסקנות פסק דינו של בית המשפט קמא. נטען כי מדיניות המשיב שלא לתת היתר העסקת עובד זר למטופל השוהה במסגרת מוסדית אושרה על ידי בית משפט זה בפסק דין מיום 14.10.2007, אשר נסיבותיו דומות לאלו שבענייננו (בג"צ 10846/04 פלונית נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (14.10.2007)). לצד זה מפרט המשיב את השיקולים התומכים במדיניותו, ואת הקשיים הכרוכים במתן אפשרות להעסקה במשרה חלקית. שנית, טוען המשיב כי הרחקתה של המבקשת לארץ מוצאה לא תיצור מצב בלתי הפיך במובן זה שחזרתה לישראל תתאפשר במקרה הצורך. אשר לנזק שנטען כי ייגרם למבקש, מטעים המשיב כי מאז שעבר המבקש להתגורר בהוסטל, לפני למעלה מ-6 שנים לכל הפחות, הוא אינו מטופל באופן בלעדי על-ידי המבקשת. נטען כי המעבר למוסד מלמד על יכולתו של המבקש להתמודד עם שינויים ולהסתגל למטפלים שונים. המשיב מוסיף כי לא תהיה זו הפעם הראשונה שהמבקשת יוצאת מישראל לתקופה בלתי מבוטלת. עוד נטען כי המבקשת הינה כבת 62, וממילא תאלץ לעזוב את ישראל בשנים הקרובות, וכי אין להתעלם משהותה בישראל שלא כדין לאורך זמן.

7.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה. הלכה למעשה מדובר בבקשה לסעד זמני בערעור. כידוע, הכלל הוא כי הכרעה בבקשה למתן סעד זמני תיעשה בשים לב לסיכוייו של המבקש לזכות בערעור שהגיש ולמאזן הנוחות בין הצדדים (ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (11.11.04); ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (14.4.05)). לא אחת נקבע על-ידי בית משפט זה, שהתנאי הדורש כי מאזן הנוחות ייטה לטובת המבקש, הוא התנאי המרכזי מבין השניים (בש"א 219/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (8.2.96); בש"א 3215/06 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דור אלון אנרגיה בישראל 1988 בע"מ (26.4.06); ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני (10.12.06)). בענייננו, תנאי זה הוא שהביאני למסקנה כי יש לקבל את הבקשה.       

9.        כידוע, עניינו של מאזן הנוחות בנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מההחלטה בבקשה לסעד זמני. על המבקש להוכיח כי בלא מתן הסעד המבוקש ייגרם לו נזק בלתי הפיך. במקרה דנן מדובר בהשלכות של הרחקת המבקשת מישראל על המבקש, בחור הסובל מאוטיזם קשה ומבעיות תפקודיות שהן ככל הנראה בדרגת חומרה גבוהה. טענות המבקשים והחומר המקצועי שהוגש בתמיכה להן מעלים כי יש יסוד לסבור כי המבקשת מהווה גורם מאזן בחייו של המבקש, וכי לפרידה ממנה עלולות להיות תוצאות שליליות על מצבו. חשש נוסף אותו מעלים המבקשים בהתבסס על החומר שהוגש הוא ניתוק הקשר בין המבקש לבין משפחתו, כתוצאה מנסיגה במצבו בעקבות הפרידה מהמבקשת ומחוסר היכולת של הוריו לטפל בו מחוץ להוסטל.

           בשים לב לכך שהערעור בגדרו הוגשה הבקשה מהווה למעשה ישורת אחרונה לפרשה מתמשכת ולשהות ממושכת עוד יותר של המבקשת בישראל לצידו של המבקש, החששות בדבר ההשלכות הקשות של ניתוק המבקשת מהמבקש, שנתמכים בעמדת גורמי מקצוע, הביאוני למסקנה כי יש להימנע בשלב זה מהרחקת המבקשת מישראל. נסיבותיו המיוחדות של המקרה, מצדיקות נקיטת זהירות ורגישות לבל תגרם פגיעה קשה ובלתי הכרחית למבקש ולמשפחתו. מאזן הנוחות נוטה עתה ביתר שאת לשימור המצב הקיים עד לסיום בירורו של הערעור - והכול מבלי לנקוט עמדה לגוף הערעור. לטעמי, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, גם אם הנזק הפוטנציאלי כתוצאה מהפרדה בין המבקש למבקשת לא יכריע את תוצאת הערעור, די בשיקול זה כדי להביא לקבלת הבקשה ולשימור המצב הקיים עד להכרעה סופית בערעור.

           לנוכח עמדתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצו המבוקש, איני נדרשת לדון בשאלת סיכויי הערעור.

           הבקשה אפוא מתקבלת. המבקשת לא תורחק מישראל, לא תושם במשמורת ולא יחולטו הערבויות שהופקדו להבטחת יציאתה מישראל, עד להכרעה בערעור.

           ניתנה היום, ‏י"א באדר ב התשע"ד (‏13.3.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: